שיחה סטנדרט
שש בערב, שעון מאה שערים.
המקום:
“שול” (זה הבית כנסת של חסידי ברסלב למי שלא מתמצא).
……..
“אחי, איפה אתה אחי לא רואים אותך?!”
“תיקונים עניינים… מה איתך אחי?
“מזה מה איתי? ברוך השם, ניסים עניינים, הכלללל הכל טוב אחי בעזרת השם”
“נו, מה אתה מספר?”
“מתחזקים אחי, מתחזקיםםםםם…. הדלקת כבר ת´חנוכיה?”
“לא”
“למה איפה תמדליק? בישיבה? בחדר?”
“אני בישיבה, רק אמרתי אני יבוא עכשיו לשול ירביץ ערבית ילך להדליק”
“אשריך אחי, אשריךךךך… אחי, מה אתה עושה אחרי ההדלקה?
“אחרי ההדלקה? יתחזק קצת ילמד לא יודע… חשבתי אני יטוס לאומן, אבל עוד לא זכיתי לתקן תחובות של ראש השנה, אבל יהיה ניסים אחי… חחחחחחה אחי… השם יעזור בזכות רבנו… אתה טס אחי?”
“איזה טס בראשך?!! אני כולי חובות כולי דינים ניראלך אני יכול לטוס? וואלה עכשיו אני טס אישתי הורגת אותי נשבעלך”
“מה אישתי הורגת אותי?!!! איפה כל הלימודים של רבנו?!! איפה כל הלימודים של הצדיק?!! שבור ת´מניעות אחי… אם לא תשבור אז תשבר… חחחחחחה אחי…”
“אחי… מאאזזזזזזזזזזההההה…… מזה שבור תמניעות?!! איזה מניעות בראשך?!! אחי! אני ישבור תמניעות אני ישבור ת ´שלום בית יהיה שבירת כלים אחי… לא צריך להשתגע יותר מדי, מחילה אחי, אבל ת´מבין אחי… חחחחהה.. השם ישמור אותך אחי”
“לללאאאא…. יעני חשבתי אתה בקטע של מניעות… ת´מבין אחי?! אל תקפיד עלי, למה באתי כאילו לחזק אותך בקטע של מניעות אחי… אבל אימתאומר שזה ריבוי אור ותיקונים אז אנלא מתערבך אחי, למה שלא יהיה לי אח”כ דינים וקפידות, תמבין אחי?”
“בכייף אחי, בכייף, בלי דינים, ת´חפף אחי, עכשיו מהרציתי (מה רציתי) להגידך מקודם אחי?!!”
“אמרת מה אני עושה אחרי ההדלקה?”
“אה נכון אשריך אחי… אז יעני באתי לשאולתך אם מאירך לבוא איתי קצת קברי צדיקים?”
“למה איפתארוצה ללכת?”
“אחי, חנוכה אחי ת´יודע, אז האיר לי אמרתי נעשה סיבוב כותל, קבר רחל, מערת המכפלה, שמעון הצדיק, שמואל הנביא, ובסוף נרביץ ג´סטה למירון, נץ במירון אחי, מה ת´אומר?”
“מה קרה לך אחי?! מה התחרפנת?!! עכשיו איפה תלך חברון קבר רחל הצבא סגר תכביש…”
“ממממהההההההההה סגר אחי?!!! אני מדברתך אורות, תיקונים, אתה אומר לי הצבא סגר?!!! אחי מזה הכפירויות האלה אחי?!! תוריד תכפירויות האלה אחי, הצבא סגר זה כפירויות של מלכות יוון אחי, נשבעלך אחי באמא שלי… הרב אמר יהיה ניסים, אין צבא, אין עולם… חנוכה אחי, חנוכה!!!!!!!!! תיודע איזה אורות זה לנסוע עכשיו לחברון קבר רחל?!!!! מה קרה לך אחי?!!!”
“בסדר, אבל תיודע אחי, יש מניעות, יש דינים…”
“אחי, עזובתך מניעות, עזובתך בילבולים, עכשיו ת´בא אחי, עכשיו ת´בא!!!! עכשיו ת´בא לצדיק ושובר תמניעות אחי, עכשיו ת´שובר תמניעות!!
“וואלה אחי הדלקת אותי עם האורות של החורף, אבל מה עכשיו? איפה ערבית? איפה חנוכיה?”
“אחי!! עכשיו כולה שש וחצי הלילה עוד לא התחיל, ת´הולך מדליק ת´חנוכיה שעה, גומר תתיקונים של החנוכיה וערבית והכל, ת´בא לחומה (זה שם של רחוב) בשמונה, אנחנו יוצאים מרביצים קבר רחל חברון כותל שמעון הצדיק שמואל הנביא, אם יהיה לך אורות נטבול גם במעיין של שמואל הנביא, גג אחי בשמואל הנביא אנחנו גומרים באחד וחצי נכון?! יוצאים לרשב”י דרך הביקעה עוד שעתיים שלוש? אם נספיק נרביץ גם תאר”י בצפת נגיע למירון בדיוק לנץ ועוד ישאר לנו זמן אחי. יאללה אחי שבור תמניעותשך שמונה אתה בחומה נקח ת´אוטו של הישיבה יהיה ניסים”
(האמת היא שלא ממש היו ניסים, כי בעקבות כוננות גבוהה והתראות חמות וחדירת מחבל לשטח A כל אזור בית לחם וחברון היו באמת מחוץ לתחום ואי אפשר היה להכנס, וחוצמזה שאח”כ בכותל היה פריצות ובדרך לשמעון הצדיק איזה ערבי קטן זרק אבן וברח ושבר את החלון של הרכב שלהם מאחורה (”תיקונים אחי”), ואח”כ בשמואל הנביא (שגם היה סגור) באמת “אחי 2 ” קיבל “אורות” לטבול במעיין, ןכשהאוטו של הישיבה ירד בשביל העפר למעיין הוא נפל לבור וקיבל פנצ´ר בגלגל הקדמי (”מניעות אחי, מניעות… חחחה אחי”) אחרי שהפנצ´ר תוקן ונגמרו כל המניעות והתיקונים, פצח “אחי 1″ בדהירה מטורפת למירון בכדי להספיק את האורות של הנץ, אבל מרוב כיסופין לאורות של הנץ במירון “אחי” לא ראה את האורות של הרכב שבא ממולו, ואז אחי התהפך לתעלה שבצד הכביש מה שגרם לשבירת הכלים (ל”אחי 1 ” נשברה היד) ולהסתלקות המוחין (”אחי 2″ איבד את ההכרה) והתיקונים של הצדיק והאורות של החורף הסתיימו בבית החולים “פוריה” שליד טבריא (”ר´ מאיר אחי, ר ´ מאיר!”) אבל המניעות הפעם גברו על כל הכיסופין והאורות של ר´ מאיר, מה שאילץ את “אחי 1 ” ואת “אחי 2″ להשתטח -
אבל במיטה הממשלתית של בית חולים פוריה, עם הפנים למעלה.
לפחות חסיד חב”ד תמהוני זיכה אותם במצוות הדלקת נר חנוכה בחנוכיית אלומיניום של ה”מבצועים” עם הנרות הצבעוניים מפלסטיק שדולקים חצי שעה. גם סופגניות מצפת בהכשר של הרב אליהו הציע להם החבדני”ק, אבל הכשרות של הרב אליהו לא “האירה” ל”אחי” והם נותרו רעבים.
(בסוף הם אכלו).
עכשיו הם לגמרי…
חנוכה שמח, בתי נייטין
הוספת תגובה